שני שותפים הפותחים חשבון בנק משותף, יחתמו בדרך כלל על סעיף או טופס אריכות ימים. הסעיף בא וקובע כי במותו של אחד השותפים בחשבון, רשאי השותף הנותר בחיים להמשיך ולפעול בחשבון המשותף.
סעיף 13א לפקודת הבנקאות קובע כי-"קיבל תאגיד בנקאי כספים, ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים בחשבון משותף שלגביו הותנה עם התאגיד הבנקאי, כי בפטירת אחד מבעלי החשבון יהיה בעל החשבון הנותר בחיים, או מי שפועל מכוחו כדין, זכאי להמשיך לעשות פעולות בחשבון האמור, יעמוד התנאי בתוקפו, לעינין היחסים שבין התאגיד הבנקאי לבין בעלי החשבון גם לאחר הפטירה".
משמע- 1. נקבע תנאי עם התאגיד הבנקאי לפיו במות אחד השותפים, השותף הנותר בחיים זכאי להמשיך ולפעול בחשבון המשותף.
- התנאי הזה ימומש ויתקיים- לעינין מערכת היחסים שבין השותפים והבנק- לאחר פטירתו של אחד השותפים.
תחולת הסעיף– היא על מערכת היחסים הממשיכה להתקיים בין הבנק ובין השותף הנותר בעת מותו של אחד השותפים לחשבון.
תכלית הסעיף– מניעת הקפאת חשבון הבנק והמשך פעילותו התקינה והסדירה של הבנק וכן הגנה על הבנק מפני תביעה רשלנות אפשרית.
רובנו טועים וחושבים כי בחתימתנו על הסכם אריכות ימים, הרי ובמות אחד השותפים- עוברים הכספים בחשבון ל"בעלותו" הבלעדית של השותף הנותר בחיים כך שלמעשה ניתנת לו יד חופשית לפעול בחשבון כראות עיניו.
אך אין זה נכון. במותו של אחד השותפים יש לפעול ולהוציא צו ירושה/צו קיום צוואה אשר יכריז מי הם היורשים החוקיים של אותו שותף, ומשאלו הוכרזו הרי הם אלו הזכאים לרשת את חלקו של השותף בחשבון הבנק המשותף.
לו פעל השותף הנותר ורוקן את חשבון הבנק הרי ויצטרך להתגונן כנגד תביעת היורשים להשבת כספם. זאת ועוד- לו רצה השותף במותו ליתן "בעלות" על אותם כספים לשותף הנותר בחיים, היה עליו לעשות זאת באמצעות צוואה ובה לקבוע הוראות לפיהן זכאי השותף לרשת אותו.
בבע"מ 4739/15 התייחס כב' השופט הנדל לעיניין סעיף אריכות ימים באומרו- "לעיתים טפסי ההצטרפות לחשבון כוללים סעיף אריכות ימים לפיו לאחר מותו של שותף אחד הבעלות על יתרת החשבון מועברת לשותף האחר, אולם אף אם הטופס כולל סעיף מסוג זה לא ניתן לראות בו תחליף לצוואה.. שכן כאמור, על הצוואה להיערך על פי הדרישות הקבועות בחוק בלבד".
במקרה שנידון בבית המשפט בקרית גת, בתיק 30162-12-16 ערכה אישה צוואה ובה הורישה את רכושה לאחותה ושני אחייניה.
כ-3 שבועות טרם פטירתה, בפתיחת חשבון בנק משותף לאשה ולאחותה ניתן לה הסבר מנציגת הבנק אודות טיבו של סעיף אריכות ימים. במעמד זה ציינה כי ברצונה כי עם מותה, להעניק את הכספים אשר הפקידה בחשבון ז לאחותה.
המחלוקת בין הצדדים- האחיינים טענו כי גם הכספים בחשבון המשותף שייכים לעיזבון (רק האשה הפקידה סכום נכבד בחשבון) ואילו האחות טענה כי נוכח סעיף אריכות ימים עליו חתמה האישה, הרי כשותפה בחשבון היא יכולה לעשות בנכסים אלו ככל העולה על רוחה וכי כספים אלו אינם שייכים לעיזבון אלא לה בלבד.
בית המשפט החליט כי אפילו והייתה טעות לגבי ההסברים שניתנו על ידי הבנק, או טעות לגבי הבנתה של האישה לגבי ההסברים שניתנו לה- סעיף אריכות ימים מתייחס למערכת היחסים שבין השותפים לחשבון ובין הבנק ובכוחו לאפשר לשותף הנותר בחיים להמשיך ולפעול בחשבון, אך אין בכוחו להשפיע על מערכת היחסים הפנימית ולהגדיר ולקבוע את זכויותיהם של השותפים ו/או יורשיהם. משכך נקבע כי הכספים בחשבון המשותף אינם שייכים בלעדית לאחות אלא הם כספי העזבון ויחולקו בין כלל יורשי האישה.
במקרה של אותה אישה, היה וביקשה להעניק את אותם כספים לאחותה-הרי ובחייה הייתה יכולה להעניקם כמתנה ולהעבירם לחשבונה של האחות ואילו במותה- הייתה יכולה לקבוע הוראות בצוואתה כי אחותה הינה היורשת הבלעדית והיחידה של הכספים.
בצורה זו הייתה פועלת בהתאם לחוק הירושה אשר קובע בסעיף 8(ב) כי-"מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה".